בְּגֵיא צַלְמָוֶת

הייתי נער מתבגר כאשר המצב לא היה טוב, לא עבורי ולא עבור משפחתי. אבי הביולוגי לא גר איתנו, והוא ואמי היו פרודים. היו לו בעיות שתייה, והרגשתי מוזנח רוב הזמן. אמי הייתה חולה ונטלה תרופות רבות מדי, מה שהפך אותה למרוחקת. היא שכבה במיטתה רוב הזמן ולא עשתה הרבה, מלבד לקרוא רומנים שלא הועילו לה אלא מילאו אותה במחשבות על העולם. איש לא בא אליה, עד כמה שידוע לי, כדי לחלוק עמה את הבשורה. אך מדי שנה כולנו הלכנו לכנסייה ומילאנו את חובתנו, כביכול. אך לשווא. הכמרים לא היו פושרים, אך מעולם לא הייתי עד לכוחה של הבשורה, לריפויים ולמתנות הרוח האחרות במה שהייתה כנסיית המדינה, הכנסייה הנורבגית. אך למרות שהייתי בעמק חשוך באותה תקופה, קיבלתי גם עידוד רב מאלוהים בזמן הייאוש הזה. לא הבנתי זאת, אך אבי שבשמיים היה עמי וחיפש אותי. וכאשר רוח הקודש דיברה אליי באותה שנה, אש הוצתה בתוכי. אך ללא מבשרים, ללא מאמינים אמיתיים שהולכים בדרך הבשורה סביבי, חלפו 18 שנים עד שקיבלתי את ישוע המשיח כמושיעי וכאדוני. באמת שאין אחר תחת השמיים או בשמיים אשר דרכו נוכל להיכנס למלכות השמיים, מלבד ישוע המשיח מנצרת. אין. תהילים כ"ג, ד': גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.