הדים לספר בראשית בתרבויות נידחות באסיה

ברחבי הריה ועמקיה של אסיה, שבטים מבודדים נושאים עמם הדים לספר בראשית המגיעים עד לימיה הראשונים של האנושות. היסטוריונים, מיסיונרים וחוקרי בריאה השוו בין מסורות עתיקות אלו לבין לוח העמים בבראשית י' ומצאו דפוס מופלא. אף על פי שחלף זמן, שפות השתנו ועיוותים פגאניים שינו פרטים, אירועי הליבה נותרו זהים. בריאת האדם מן העפר. מבול עולמי שעיצב את העולם מחדש. משפחה אנושית אחת שהתפזרה כאשר אלוהים בלל את השפות. סיפורים אלו מגיעים מתרבויות שלא היה להן כל מגע עם כתבי הקודש, ועם זאת הן משמרות את אותה ההיסטוריה. זוהי עדות רבת עוצמה לכך שספר בראשית אינו מיתוס. הוא זיכרון. בין הדוגמאות הברורות ביותר נמצאים שבטי ההמונג והקארן שבדרום-מזרח אסיה. עמי גבעות אנימיסטיים ונידחים אלו שימרו שושלות יוחסין פואטיות ארוכות המושרות בחתונות ובהלוויות, והועברו בקפידה מדור לדור. שיריהם מתחקים אחר שושלתם לא אל הסינים בני האן שרדפו אותם, אלא אל יפת, שאותו הם מכנים יָא-פוּ. שירי אבותיהם משמרים גם את שמותיהם של נח, שם, למך, כוש, גומר ואחרים. שמות אלו לא נדדו בין יבשות במקרה. הם שרדו במסורת שבעל-פה משום שהאירועים היו אמיתיים. שירי ההמונג אף משקפים את האירועים המרכזיים של פרקי בראשית הראשונים. הם מספרים שאלוהים יצר את האדם הראשון מן האדמה, ושהאישה הראשונה נבראה מן האיש. הם מתארים מבול כלל-עולמי שהביא ארבעים ימים של גשם בלתי פוסק. הם מדברים על שפה אנושית מקורית אחת, גזע אנושי מאוחד, ומגדל גאווה שנבנה מתוך התרסה כנגד אלוהים. הם מספרים שאלוהים שפט את הבונים בכך שבלל את שפתם והפיץ אותם על פני כל הארץ. לשבטים אסייתיים נידחים אלו לא הייתה גישה לכתבי הקודש, ובכל זאת ההיסטוריה שלהם תואמת את כתבי הקודש באופן מושלם. עדותם ניצבת כעדות אדירה לכך שספר בראשית מתעד אירועים אמיתיים שנזכרו בקרב העמים.